אלרגיות בכלבים

אולי הכלב שלך אלרגי? על מנת להבין מעט את התופעה המכונה אלרגיה, יש קודם להכיר קצת את המערכת החיסונית.
בתוך מערכת הדם שלנו ושל חיות המחמד שלנו קיימות כדוריות דם שתפקידן להגן על הגוף מפני פולש זר. הן מייצרות חלבונים המכונים נוגדנים שתפקידם לנטרל כל פולש. כשיש פולש הדורש נטרול, הגוף נכנס למלחמה, ונלחם בכלי נשק רבים. אנחנו מרגישים במהלך הקרב את תופעות הלוואי הנלוות לו כגון כאבים, חום, אדמומיות, שיעול, נזלת, התגרדות, מוגלה ועוד ועוד. המערכת החיסונית באמת מדהימה, אבל מה לעשות שמדי פעם היא מפשלת? אני לא מדבר על אותם מקרים בהם הפולש גובר על הקורבן. זהו טבעו של העולם, ובמלחמה כמו במלחמה... לפעמים אתה מנצח ולפעמים אתה מפסיד. אנחנו עוזרים למערכת החיסונית שלנו ככל שאנחנו יכולים בזמן מחלה, עם אנטיביוטיקה ותרופות אחרות. זה הגיוני, וכמו שציינתי, לפעמים הטובים מנצחים ולפעמים הרעים. הפשלה עליה אני מדבר כאן היא כאשר המערכת החיסונית נלחמת נגד ידידים במקום אויבים.



ישנה קבוצת מחלות שנגרמות מכך, שהמערכת החיסונית מתבלבלת ותוקפת חלקים של הגוף שלנו. מעין מקרה של ‘‘אש על כוחותינו‘‘. כזו היא דלקת פרקים רומטואידית או סיסטמיק לופוס (זאבת) ומחלות רבות נוספות.

סוג אחר של "פאשלה" היא כאשר המערכת החיסונית מגיבה בחומרה לפולש שאינו מסוכן, ומעצם התגובה החולה סובל. סתם, שלא לצורך. זה מה שנהוג לכנות אלרגיה. נסו לדמיין מצב בו תייר ירדני מגיע לגבול עם ישראל והוא נראה קצת חשוד. בתגובה ישראל מפילה פצצת אטום על רבת אמון ומשמידה חצי מהמזרח התיכון, כולל עצמה. זאת דוגמא קיצונית המייצגת מצב קשה בו אדם אוכל בוטן, והוא מת תוך דקות מהתקפה אלרגית אנאפילקטית. רוב האלרגיות שאנחנו מכירים באות לידי ביטוי בנזלת, גירוד, נפיחות וכד‘. הפולש הידידותי שגרם למערכת החיסונית להשתגע מכונה ‘‘אלרגן‘‘. די בכמות מיקרוסקופית של אלרגן לעורר את התגובה האלרגית.

בכלבים אלרגנים יכולים לפלוש בשלוש דרכים: דרך מערכת העיכול עם המזון, דרך מערכת הנשימה עם האוויר או דרך העור במגע ישיר. סימני האלרגיה יכולים להיות שלשול, הקאות, נפיחות בעור ואדמומיות והתגרדות בפרווה. אף אחד לא יודע למה חיה מסוימת אלרגית לאלרגן מסוים, חיה אחרת אלרגית למשהו אחר וחיה שלישית לא אלרגית בכלל.

האתגר הראשון של המטפל הוא לגלות מה בדיוק מעורר את האלרגיה אצל החיה. לעתים קרובות ניתן לעלות על זה באמצעות ניסוי וטעייה. לדוגמא, ידוע שהאלרגן הנפוץ ביותר בכלבים הוא הרוק של פרעושים. אם מטפלים בכלב ובסביבתו היטב נגד פרעושים, וסימני האלרגיה נעלמים, הצלחנו. אם זה ממשיך, מנסים משהו אחר. אם חושדים באלרגיה ממשהו במזון מנסים מזונות שונים בעלי הרכב מאד מוגבל כדי לגלות את הרכיב האלרגני במזון. במקרים קשים בהם לא מצליחים לגלות בדיוק מה מעורר אלרגיה אצל החולה, מאבחנים את האלרגן על ידי מבחן חשיפה. מחדירים באמצעות מחט קטנה כ- 50 סוגי אלרגנים שונים בנקודות שונות בעור, ומחכים לראות איזה אלרגן יגרום לתגובה בעור. לפעמים יש יותר מאחד.

ברגע שיודעים מה גורם לתגובה האלרגית, יש שתי אפשרויות. במקרה הטוב, ניתן למנוע מגע בין החיה לאלרגן שמשפיע עליה. לדוגמא, אם נמצא שהאלרגן מגיע מעצי ברוש, נמנעים מלטייל עם הכלב בסמוך לברושים. במקרה הפחות טוב, מגלים שהחיה אלרגית למשהו שקשה מאד להימנע מהחשיפה אליו כגון זבוב הבית, ואז מנסים לטפל בחיה באימונותרפיה. חושפים את החיה לאלרגן במינונים מבוקרים באמצעות סדרת זריקות, ובמלים פשוטות ‘‘מרגילים אותה‘‘ לאלרגן.

ההתמודדות עם אלרגיות יכולה להיות מאד מתסכלת, ולהשפיע באופן משמעותי על איכות החיים. לפעמים מגיעים למסקנה שהמקרה הוא אבוד, והחיה מטופלת כל החיים בתרופות מדכאות דלקת כמו סטרואידים. אולם במקרים רבים אחרים, ניתן להקל על ידידינו השעיר עם רפואה טובה, סבלנות והתמדה. לעתים קרובות מדי אנחנו מרימים ידיים מוקדם מדי, וזה חבל.