הכל על כלביםטפילי עור בכלבים מאת ד''ר דיויד רוזנבלט, הווטרינר הראשי של בונזו שתף דף זה המטפלת של בתה התינוקת צלצלה אליה ואמרה לה: "רויטל, יש לי משהו לא טוב לספר לך…". רויטל חשבה שקרה הגרוע מכל. "מצאתי קרצייה הולכת על התינוקת"לקראת הקיץ מתחילים להגיח פרעושים, קרציות וזבובים עוקצים אשר נטפלים לחיות המחמד שלנו. מעבר לחוצפה והגועל, חשוב למנוע ולהדביר טפילי עור מסיבות בריאותיות, הן של בעלי החיים והן שלנו. להלן מידע חשוב על הטפילים השונים והדרך המומלצת להתמודד מולם! קרציות למי שחשוב לדעת, קרציות אינן שייכות למשפחת החרקים. הן דווקא בנות משפחת העכבישניים. מדובר בטפיל הניזון מדם. הסיבה העיקרית לטיפול נגד קרציות היא הגנה מפני קדחות קרצית. קדחת קרציות בחודש יולי, 1999 התקשרה אליי חברה לעבודה בהיסטריה מוחלטת. לאחר שהרגעתי אותה היא הצליחה לספר לי את הסיפור הבא: המטפלת של בתה התינוקת צלצלה אליה ואמרה לה: "רויטל, יש לי משהו לא טוב לספר לך…". רויטל חשבה שקרה הגרוע מכל. "מצאתי קרצייה הולכת על התינוקת" המשיכה המטפלת בקול טראגי: "אני מצטערת כל כך. אני מרגישה כאילו זו אשמתי… לא ידעתי איך לספר לך…". בקיצור, אסון כבד פקד לכאורה את המשפחה. מובן, שמיד הרגעתי את רויטל. "לא קרה כלום, אין מה לדאוג, קרציות בדרך כלל לא עושות כלום, לבנות שלי כל הזמן יש קרציות…" וכיוצא באלה מלות נחמה. למחרת נפטר הזמר מאיר אריאל מקדחת הבהרות הים תיכונית שעוברת בקרציות. הרגשתי די מטומטם. יש המון סוגי קרציות והן מעבירות מגוון של מחלות ולכן לא אוכל לפרוס כאן את כל היריעה. במאמר זה אזכיר שלוש קדחות קרצית חשובות. קדחת המערות מחלה זו נגרמת על ידי החיידק בורליה פרסיקוס. הבורליה מועברת על ידי הקרצייה אורניתודורוס תולוזאני, השוכנת במערות, מבנים נטושים וכד'. הקרצייה חפורה במעמקי האדמה או בדפנות מערות ומחכה שיגיע בעל חיים ממנה תוכל למצוץ דם. כשהיא חשה עלייה ברמת הפחמן הדו חמצני במערה היא יודעת שיש חיה, יוצאת, עוקצת, אוכלת וחוזרת למחבואה. קרצייה זו יכולה לחכות כך לקרבן עד 7 שנים!! העקיצה לא מורגשת. אם רוצים לדעת אם מערה נגועה באורניתודורוס, בונים שרפרף בצורת טרפז, מצפים אותו סביב בנייר דביק ושמים עליו קרח יבש. הקרציות מתלהבות מהפחמן הדו חמצני הנפלט מהקרח, ומתחילות לטפס לכיוון. הן נתפסות על הנייר הדביק, ואפשר לראות אותן ולדעת שהמערה נגועה. המחלה באדם עלולה להיות קשה, ולעתים רחוקות קטלנית ללא טיפול נאות. הסימנים מתחילים שבוע אחרי החשיפה בצורה של חום וכאבים וחוזרים בהתקפים מדי כמה ימים. הטיפול פשוט, ואם מתחילים אותו בזמן המחלה אינה מסוכנת. קדחת הבהרות הים תיכונית מחלה זו נגרמת על ידי החיידק הטפילי התוך תאי ריקציה קונורי. הריקציה מועברת על ידי קרציית הכלב החומה, ריפיצפלוס סנגווינאוס. זו הקרצייה החביבה שכולנו מכירים מחיות המחמד שלנו (הרבה אנשים חושבים שיש כמה סוגי קרציות על הכלב שלהם, כשלמעשה כולן אותה קרצייה בשלבי חיים שונים. הקרצייה עוברת שלושה גלגולים, ובכל אחד הנקבה צריכה לשתות דם. כך שניתן לראות קרציות בשש צורות בכל רגע נתון: נקבה רעבה או זכר בגודל קטן בינוני וגדול, ונקבה שבעה ונפוחה גם בשלושה גדלים. הזכרים והנקבות הרעבות נראים כמו עכבישים חומים קטנים, והנקבות מלאות הדם נראות כמו בלון בצבע שחור עד אפור). קדחת הבהרות מתפתחת לאחר שקרצייה נגועה עוקצת בן אדם, ועל פי רוב גורמת למחלת חום, עם כתמים על הידיים. המחלה בדרך כלל קלה, אך ללא טיפול עלולה להסתבך ואפילו להיגמר במוות. אם אדם נעקץ על ידי קרציית הכלב, אין סיבה לדאגה. פשוט, אם מתפתחת מחלת חום תוך שבועיים, להזכיר לרופא המשפחה שהייתה עקיצה. זו מחלה לא נפוצה, וניתן למנוע אותה על ידי הדברת קרציות. אהרליכיוזיס זאת המחלה המידבקת הנפוצה ביותר בכלבים בישראל. היא נגרמת על ידי חיידק קטן הנטפל לכדוריות דם לבנות ומתרבה בתוכן. החיידק מכונה אהרליכיה קניס, וגם הוא ממשפחת הריקציה כמו בן דודו המוזכר לעיל. כמו הנ"ל, גם אהרליכיה מועבר על ידי קרציית הכלב החומה. כלב שנדבק באהרליכיה יכול בכלל לא לחלות או לחלות בדרגות חומרה שונות. הוא יכול גם לשאת את הטפיל לאורך זמן בלי להיות חולה. סימני המחלה הם מגוונים ולא חד משמעיים. הם כוללים חום, הגדלה של קשרי לימפה, חולשה, דימומים מהאף, שטפי דם תת עוריים קטנטנים וכו'. בשלב הראשוני, החריף של המחלה אפשר לטפל באמצעות אנטיביוטיקה ולהציל את הכלב. אם מזניחים והכלב עובר לשלב הכרוני של המחלה, הוא ימות כמעט בוודאות. אהרליכיוזיס היא מחלה נפוצה מאד, והדרך היחידה למנוע אותה היא על ידי הדברת קרציות בסביבה ועל הכלב. מניעת קרציות והדברתן אין לצפות למיגור מוחלט של התופעה. היעד שלנו הוא להשיג שליטה ככל שהיתן. על מנת להשיג זאת, יש לשלב בין טיפול סביבתי לטיפול בבעל החיים. רוב תכשירי ההדברה המאושרים לחיות מחמד קוטלים גם פרעושים וגם קרציות, אז נסקור אותם יחד בהמשך. אם נתקלים בקרציות על פרוות הכלב או החתול ניתן לשלוף אותן עם פינצטה או עם האצבעות. את הקרציות שנשלפו יש להרוג. אפשר לשים אותן בקערה עם אלכוהול ואז לשטוף אותן. אם נוצר פצע מדמם במקום ממנו נשלפה הקרצייה, כדאי לחטא אותו עם קצת אלכוהול. פרעושים הפרעוש הוא חרק טפילי אשר ניזון מדם. פרעושים מאד נפוצים ויכולים להיטפל לסוגי בעלי חיים רבים. לפרעוש יש מחזור חיים מרתק ומטריד כאחד. הפרעושים הבוגרים חיים על הכלב או החתול, עוקצים אותם ומוצצים את דמם. נגיעות חריפה בפרעושים יכולה אפילו לגרום לאנמיה מחוסר דם. הנקבה מטילה ביצים אשר מתגלגלות מהחיה אל הקרקע. תוך כמה ימים מהביצים בוקעים זחלים זעירים אשר מסתובבים במקומות אפלים וניזונים מחומר אורגני (חלקי חרקים מתים, לכלוך, הפרשות...). במהלך שבוע עד שבועיים הזחל עובר שלושה גלגולים ובסופם הוא מתגלם. לאחר שבוע עד שבועיים נוספים הפרעוש הבוגר סיים את התפתחותו ויוצא מתוך הגולם. בחודשי החורף, הפרעוש יכול להיעצר בשלב הזחל או הגולם, ולהמתין לקיץ. עם "בקיעת" הפרעוש הצעיר עליו למצוא במהירות מקור של דם, אחרת לא ישרוד. בשלב זה הוא מנצל את כושר הניטור המדהים שלו וקופץ מהרצפה לכלבים וחתולים שבסביבה. הוא יכול גם לעקוץ בני אדם, אולם הוא מעדיף כלבים וחתולים. לא ניתן לראות את שלבי הפרעוש שעל הרצפה בעין בלתי מזוינת, אך בפרעושים הבוגרים ניתן להבחין אם מסתכלים היטב על הפרווה של חיית המחמד. הפרעושים שחורים וניתן לראותם באזורים בהם הפרווה יותר דלילה. הם זזים במהירות ממקום למקום, כשהם צמודים לעור. בכלבים וחתולים בהירים יותר קל לזהות אותם. אם לא מצליחים לראות את הפרעושים עצמם, ניתן להבחין בהפרשות שהם משאירים על חית המחמד. אם מברישים חזק את הפרווה עם מברשת או תנועות יד נמרצות, אפשר לראות שנושרים מהחיה פירורי לכלוך בצבע חום כהה. ניתן לדעת אם מדובר בהפרשות פרעושים או סתם אדמה אם מרטיבים מעט את הפירורים האלה. הפרשות של פרעושים עשויות מדם מעוכל ובמגע עם מים הפירור מתמוסס ומוציא צבע אדום כהה. חשוב לטפל בפרעושים לכלבים משתי סיבות עיקריות: ראשית, הפרעושים מעבירים מחלות שונות ובמיוחד תולעי סרט. שנית, הם יכולים לגרום לאלרגיות קשות בעור. בעיית האלרגיה בולטת במיוחד בקרב כלבים. התגובה האלרגית לעקיצות הפרעוש אינה מתבטאת דווקא במקום העקיצה, אלא במקומות שונים בגוף, ובמיוחד בגב סמוך לבסיס הזנב. לעתים קרובות הכלב המתגרד פוצע את עצמו ואז מתחילה גם דלקת עור חריפה הכוללת זיהום חיידקי אשר מתפשטת במהירות. תופעה זו מכונה "hot spot" ומחייבת התערבות וטרינרית. מניעת פרעושים בכלבים והדברתם כמו בקרציות, אל לנו לצפות למיגור מוחלט של הפרעושים. אפשר להגיע לתוצאות מאד טובות, אם עובדים נכון. אחרת, זה מאד מתסכל. ראשית, חשוב להבין שאם מדבירים את השלבים הבוגרים על החיה, שלבי הביצה, זחל וגולם שנמצאים בסביבה (במקום המרבץ של החיה, בסדקים וחריצים...) ממשיכים להתקיים ותהיה הדבקה חוזרת תוך זמן קצר. לכן, חשוב לשלב את הטיפול בחיית המחמד בטיפול בבית ובחצר. נדון בשיטות ההדברה בהמשך. זבוב החול זבובי חול הם יתושים זעירים ממין פלבוטומוס. הם חשובים כי יש להם יכולת להעביר טפיל דם מסוכן בשם לישמניה ולגרום למחלת הלישמניאזיס. לישמניאזיס מופיעה בצורה עורית ("שושנת יריחו") או בצורה פנימית הפוגעת באיברים פנימיים. הלישמניאזיס הפנימית מסוכנת יותר. היא נפוצה במקומות מאד מצומצמים בארץ ויכולה להדביק כלבים ובני אדם. ניתן לזהות פעילות של זבוב החול בכלבים לעתים קרובות על ידי עקיצות בקצות האוזניים. התופעה מוכרת במיוחד אצל כלבים שחיים בחוץ. חלק מהתכשירים נגד פרעושים וקרציות נותנים הגנה מסוימת מפני עקיצות זבוב החול. הדברת טפילים בכלבים יש להבדיל בין פעולות הדברה שנעשות על בעל החיים לעומת אלה הנעשות בסביבתו. תכשירים סביבתיים לעתים קרובות אינם מורשים לשימוש על בעלי החיים ויש לשים לב טוב טוב לתווית. הדברה סביבתית מומלץ לעשות על ידי בעל מקצוע או בהתייעצות איתו. הדברה על בעל החיים ניתן לעשות באמצעות מספר שיטות או שילוב ביניהן. בכל מקרה חשוב לקרוא היטב את העלון או את התווית. אין להשתמש בתכשירים שאין להם תווית בעברית ורישיון של משרד החקלאות, אפילו אם כתוב שהחומר "טבעי". יש לשים לב לאזהרות! ישנם חומרים האסורים בחתולים, חומרים המוגבלים מבחינת גיל בעל החיים, חומרים המוגבלים מבחינת משקל בעל החיים וחומרים מוגבלים לשימוש בעת הריון והנקה. חלק מהחומרים פועלים ישירות על הטפיל והורגים אותו וחלק מהחומרים מוטמעים במערכת הדם של החיה וכשהטפיל מוצץ את דמו הוא מורעל ומת. לכן, ישנם תכשירים עם יעילות קצת מושהית, כי כדי שהתכשיר יעבוד, החיה צריכה להיעקץ. כשמסתכלים על התווית של חומרי הדברה ניתן לראות שתי קבוצות חומרים: החומרים הפעילים והחומרים הלא פעילים. החומרים הפעילים הם חומרי ההדברה עצמם. לעתים קרובות נראה יותר מחומר פעיל אחד. בזכות שילוב של חומרים התכשיר מקבל טווח פעילות רחב יותר נגד סוגי טפילים שונים ושלבי חיים שונים. שמפו לכלבים ישנו מגוון רחב של תכשירי שמפו המכילים חומרים להדברת קרציות ו/או פרעושים. חומרים אלה בדרך כלל יעילים אם משתמשים בהם כמו שכתוב על התווית. זה פתרון טוב לבעל חיים עם נגיעות גבוהה. השמפו יקטול את הפרעושים והקרציות שנמצאים על החיה, אך בדרך כלל לא תהיה פעילות המשך למניעת הדברה חוזרת. טבילה ישנם תכשירים שמכינים מהם תמיסה לתוכה טובלים את בעל החיים. על פי רוב השימוש בחומרים אלה אינו מומלץ למי שאינו בעל מקצוע בתחום כי השימוש בהם עלול להיות מסוכן לחיה ולאדם. איבוק ישנם תכשירים אבקתיים עם יעילות מסוימת נגד פרעושים וקרציות. השימוש מלווה בחשיפה מיותרת של אדם לחומרי הדברה, בריח לא נעים שנשאר על החיה וחוסר נוחות כללית. הטיפול הזה נחשב "מיושן" ויש שיטות טיפול הרבה יותר ידידותיות ויעילות. ריסוס יש מגוון תרסיסים נגד פרעושים וקרציות. זהו פתרון קצת יותר יעיל והאיבוק, אבל כמו איבוק נחשב מיושן, לא נוח לשימוש ומטריד מאד את בעל החיים בזמן ההשמה. אם יש חלופה יותר נוחה, עדיף. קולר כל הטיפולים שהוזכרו עד כה מבוססים על כך שאנחנו דואגים שחומר ההדברה יגיע לכל חלקי הפרווה. בשיטת הקולר ושיטת הטיפות עליה יפורט בהמשך, אנחנו שמים חומר בנקודה אחת ומניחים לו להתפזר על פני כל הפרווה בעצמו. ישנם סוגי קולרים רבים, בעלי יעילות שונה. יש לשים לב אם הקולר עמיד במים או לא ולכמה חודשים יעילותו מובטחת. היתרון של הקולר הוא שהחומר הפעיל כל הזמן משתחרר ממנו והוא נוח מאד לשימוש. החיסרון הוא שאם הכלב או החתול מאבדים אותו צריך קולר חדש! טיפות (אמפולות) שיטה זו נחשבת למתקדמת ביותר. חומר ההדברה מרוכז בתוך בקבוקון (אמפולה). מצמידים את פיית הבקבוקון לעור של החיה באזור העורף והחומר מתפזר על כל הפרווה וממשיך לעבוד למשך פרק זמן המובטח על ידי החברה. האמפולות באות בגדלים שונים לפי משקל בעל החיים. החומרים בהם נעשה שימוש אינם מסוכנים לבני אדם ולכן מדובר בפתרון מועדף.