מצבי חירום בכלבים

במאמר זה אנסה לתת מענה לחלק מהשאלות האלו. כך נוכל למנוע מצב בו הכלב המשפחתי מתעוות על הרצפה של הסלון, קצף יוצא לו מהפה וכל המשפחה שרויה בהלם. האבא על הנייד מנסה להתקשר לוטרינר שעשה אתו פעם מילואים, האימא בקו השני מנסה לתפוס את 144, הילדים מחפשים מידע באינטרנט אודות עוויתות וקצף בפה...

מצב חירום מוגדר כמצב בו הכלב שלכם נמצא בסכנת חיים אם לא יזכה לטיפול רפואי בהקדם. ישנן מספר מערכות בגוף המחזיקות אותנו בחיים. בגדול, החיים שלנו או של חית המחמד שלנו בסכנה מיידית במקרים של אבדן דם, התייבשות, קריסת מערכת הלב – ריאה או פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

שאלתי את פרופ' ריצ'רד גולדשטיין, חבר טוב ומומחה לרפואה פנימית של חיות מחמד, מהם מצבי החירום הנפוצים המגיעים למחלקות לטיפול נמרץ בבתי חולים וטרינרים: "עקרונית, אפשר לחלק את מקרי החירום לארבע קבוצות: טראומה, הרעלה, אירועים סביב המלטה ומחלות שהסתבכו. רוב מקרי הטראומה הם בעקבות פגיעת מכונית או ריבים בין כלבים. ההרעלות הן או בעקבות תאונות בהן הכלב אכל חומר רעיל בלי כוונה או הרעלות מכוונות. במקרי ההרעלה כלולים גם הכשות של נחשים ועקרבים, בעונה. הרבה מקרים מגיעים לטיפול נמרץ בגלל מחלות שהסתבכו כגון גורים עם פרוו-וירוס, כלבים עם קדחת קרציות, סוכרת שיצאה משליטה וכו'."

יש מעט מאד מקרי חירום שלא ניתן היה למנוע. אם בעלי כלבים היו מקפידים על מספר כללים בסיסיים, לא קשים, רופאים כמו פרופ' גולדשטיין היו עובדים הרבה פחות קשה, וזוכים לראות את משפחתם לעתים קרובות יותר.

 

איך לשמור על הכלב שלך?

כלל ראשון: לא לתת לכלבים להסתובב ללא רצועה. כך נמנע את כל פגיעות המכוניות, ההרעלות ופצעי הנשיכה (זה גם עשוי לשפר את היחסים עם השכנים).

כלל שני: לדאוג לחסן כנדרש גורים החל מגיל ששה שבועות ובוגרים כל שנה. כך נמנע את מקרי הפרוו, כלבלבת, חתלתלת ודלקת כבד נגיפית.

כלל שלישי: בעלי חיים שאינם מיועדים לרבייה מומלץ לעקר / לסרס בגיל 6-7 חודשים. כך ניתן למנוע מקרי חירום סביב ההמלטה, ריבים בין זכרים ואסונות המתלווים לשוטטות לא מבוקרת (גם זה עשוי לשפר את היחסים עם השכנים).

כלל רביעי: טיפול יעיל נגד קרציות תוך התייעצות עם הוטרינר/ית.

כלל חמישי: בקיץ, ניכוש עשבים וסילוק גרוטאות למניעת נחשים ועקרבים.

כלל שישי: לא להזניח. יותר מדי פעמים אנחנו יודעים שמשהו לא בסדר עם הכלב או החתול, אבל קשה לנו להחליט לקבל טיפול רפואי. כשהמצב מתחיל להיות ממש קשה, הולכים לרופא/ה ואז במקום לטפל במחלה קלה מטפלים בסיבוך המחייב התערבות דחופה.

כלל שביעי: לא להשאיר כלב במכונית סגורה ולמנוע מצבים בהם אין מי שתייה זמינים בכל עת.

 

ומה אם בכל זאת קרה משהו לכלב שלי?

עד כאן סיפרתי לכם איך ניתן למנוע את רוב מצבי החירום, אולם כדאי גם לדעת מה לעשות אם בכל זאת קורה משהו. ראשית, אומר מה לא לעשות. לא להיכנס להיסטריה ולא לרוץ מיד למרפאה הוטרינרית הקרובה. תתקשרו קודם לוודא שיש שם מישהו ושהמישהו ששם מצויד לטפל כרגע במקרה החירום אליו נקלעתם. יש לשמור על קור רוח. כדאי לנסות לעצור דימומים, רק קחו בחשבון שכלבים במצבי טראומה עלולים לנשוך ואז תצטרכו לעצור את הדימומים שלכם גם.

 

במקרה חירום הזמן הוא קריטי. מתקשרים מיד לרופא/ה הוטרינר/ית שלכם ואם לא תופסים אותו/ה מתקשרים לוטרינר/ית הבא/ה בתור. אם לא תופסים אף אחד, אפשר להתקשר לבית חולים לרפואה דחופה. יש מספר בתי חולים כאלה בארץ מהדרום ועד לצפון. בררו מבעוד מועד לגבי הקרוב למקום מגוריכם.

 

שימו לב לטיפים הבאים שעשויים להכריע בין חיים למוות:

• תשאלו את הוטרינר/ית שלכם לאיזה טלפונים להתקשר בזמן חירום וגם לאן להתקשר כשהוא או היא לא נמצאים. החזיקו את כל מספרי הטלפון במקום בולט. תדאגו שיהיה אותם לילדים ולבייביסיטר.

• במקרה של הכשה, אם הנחש או העקרב נתפס, חי או מת, הביאו אותו אתכם.

• במקרה של הרעלה, אם יש לכם אריזה ריקה או דוגמא של החומר הרעיל הביאו אותה למרפאה. אם החיה מקיאה, הביאו דוגמא מהקיא.

 

חשוב לציין שיש מקרי חירום שאינם נראים כמו מקרי חירום.

יש לקחת את החיה לוטרינר/ית בכל אחד מהמקרים הבאים גם אם נראה שהכל בסדר:

פגיעת מכונית

אכילת רעל

נפילה מגובה

הכשה ונשיכה

בכל המצבים האלה סימני הפגיעה עלולים להיות מושהים, פתאומיים וחריפים.

 

לסיכום, השקעה במניעה חוסכת את רוב מצבי החירום וכשבכל זאת נקלעים למצב חירום, שמירה על קור רוח מסייעת לעתים קרובות לעבור את המשבר בשלום.